בובי פוגש את האותיות ע-ת

פוסטר-ארץ-ע-ת

בֻּבִּי הַדֻּבִּי יָשַׁב לָנוּחַ מְעַט בְּצֵל עֵץ נֶחְמָד.

– הַאַתָּה הוּא בֻּבִּי הַדֻּבִּי מִדֻּבִּילֶנְד? – נִשְׁמַע קוֹל בּוֹקֵעַ מִכִּוּוּן הָעֵץ.

– … כֵּן… – עָנָה בֻּבִּי הַדֻּבִּי נִפְחָד – מִי… מִי הוּא הַמְדַבֵּר אֵלֵי?

– אֲנִי הָאוֹת עַיִן – עָנָה הַקּוֹל לְבֻּבִּי הַדֻּבִּי.

בֻּבִּי הַדֻּבִּי הִתְכּוֹפֵף אֶל מֵאֲחוֹרֵי הָעֵץ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹת הַמִּתְחַבֵּאת.

– חַ – חַ – חַ – צָחַק הַקּוֹל – אֲנִי כָּאן, לְפָנֶיךָ!

– הֵיכָן? – שָׁאַל בֻּבִּי הַדֻּבִּי.

– זוֹ הָאוֹת עַיִן וּבָאוֹת עַיִן מַתְחִילָה הַמִּלָּה עֵץ. לָכֵן שַׂמְתִּי לִכְבוֹדְךָ עָלִים מִלְּמַעְלָה! הֲתֵדַע מָה עוֹד מַתְחִיל בְּע?

– עִפָּרוֹן וְעֵט – אָמַר בֻּבִּי הַדֻּבִּי – וַ…עֲנָבִים וְ…עַגְבָנִיָּה, וַעֲגָלָה!… וְגַם עַיִן! אַחַת מִשְׁתֵּי הָעֵינַיִם שֶׁלִּי!

 

 

אֶל בֻּבִּי הַדֻּבִּי הִתְקָרְבָה אוֹת גְּדוֹלָה וְאָמְרָה: – מַה מַּתְאִים יוֹתֵר מִפֶּרַח, לְהִצְטָרֵף לָעֵץ שֶׁפָּגַשְׁתָּ קֹדֶם?

– אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ? – שָׁאַל בֻּבִּי הַדֻּבִּי אֶת הָאוֹת הַגְּדוֹלָה בְּהִתְעַנְיְנוּת.

– אֲנִי הִיא הָאוֹת פֵּא – עָנְתָה הָאוֹת – וּבִי מַתְחִילָה הַמִּלָּה פֶּרַח!

וְגַם פִּטְרִיָּה, פַּרְפָּר, פַּעֲמוֹן וּפַטִּישׁ – הִמְשִׁיכָה הָאוֹת פֵּא.

– פּוֹתְחָן, פַּעֲמוֹן, פִּיל וְגַם פִּינְגְוִין! – הוֹסִיף בֻּבִּי הַדֻּבִּי. – גַּם לָךְ יֵשׁ נְקֻדָּה בְּאֶמְצָעֵךְ. הַאִם זֶהוּ דָּגֵשׁ, כְּמוֹ בָּאוֹתִיּוֹת ב’ וְ-כ’?

– יָפֶה מְאֹד, בֻּבִּי הַדֻּבִּי! צָדַקְתָּ! זֶהוּ דָּגֵשׁ!

– וְכֵיצַד מְבַטְּאִים אֶת הָאוֹת פֵּא כְּשֶׁאֵין דָּגֵשׁ בְּתוֹכֵךְ? – הוֹסִיף וְשָׁאַל בֻּבִּי הַדֻּבִּי.

– פ, כְּמוֹ בַּמַּאֲכָל הָאָהוּב עָלֶיךָ, שֶׁהוּא…

וְאָז קָרְאוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד – פָלָפֶל!

– וּבְתוֹךְ הַפִּתָּה עִם הַפָלָפֶל, גַּם חֲתִיכוֹת מְלָפְפוֹן!

 

 

 

מֵעַל הָעֵץ הִתְחִילָה לְצַיֵּץ צִפּוֹר, וְאֶל בֻּבִּי הַדֻּבִּי פָּנְתָה אוֹת לֹא מֻכֶּרֶת וְשָׁאֲלָה: בְּאֵיזוֹ אוֹת מַתְחִילָה הַמִּלָּה צִפּוֹר?

בֻּבִּי הַדֻּבִּי הִבִּיט בַּצִּפּוֹר וְחָשַׁב: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח – לֹא, אֵין זֶה בְּאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ. ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ – אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלּוּ כְּבָר לָמַד בְּאֶרֶץ הָאוֹתִיּוֹת, אַךְ צִפּוֹר לֹא מַתְחִילָה אַף לֹא בְּאַחַת מֵהֶן! וְהוּא חָשַׁב שֶׁכְּבָר לָמַד הַכֹּל!

– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ… – אָמַר בֻּבִּי הַדֻּבִּי.

– אַל תִּתְעַצֵּב, הֲרֵי אַתָּה עֲדַיִן בְּאֶרֶץ הָאוֹתִיּוֹת וּמִיָּד תִּלְמַד גַּם אֶת זֹאת – נִחֲמָה אוֹתוֹ הָאוֹת הַחֲדָשָׁה. – אֲנִי הָאוֹת צַדִּיק.

– וּבָךְ מַתְחִילָה הַמִּלָּה צִפּוֹר! – קָרָא בֻּבִּי הַדֻּבִּי בְּשִׂמְחָה.

– מִלִּים רַבּוֹת מַתְחִילוֹת בָּאוֹת צַדִּיק – הוֹסִיפָה הָאוֹת צַדִּיק וְאָמְרָה: – צַלַּחַת, צְנוֹן, צְבָת, צֶדֶף וְגַם צֶמֶר, שֶׁמִּמֶּנּוּ סוֹרְגִים סְוֶדֶר!

 

 

 

הִנֵּה פּוֹגֵשׁ בֻּבִּי הַדֻּבִּי אוֹת חֲדָשָׁה הַמְקַפֶּצֶת עַל רֶגֶל אַחַת!

– מִי אַתְּ? – שׁוֹאֵל בֻּבִּי הַדֻּבִּי בְּסַקְרָנוּת.

– קוֹף, הָאוֹת קוֹף – עוֹנָה הָאוֹת וּמַמְשִׁיכָה לִסְחֹב אֶת הַקֶּרֶשׁ אִתָּהּ בְּדַרְכָּהּ.

– לְאָן אַתְּ מְמַהֶרֶת? – מִתְעַנְיֵן בֻּבִּי הַדֻּבִּי.

– לְתַקֵּן קִיר מִקִּירוֹת הַבַּיִת עוֹנָה הַקּוֹף וּמַמְשִׁיכָה לָרוּץ.

קְצָת קָשָׁה לְקַפֵּץ עַל רֶגֶל אַחַת. וּבְעוֹד הַקּוֹף מִתְקַדֶּמֶת בְּדַרְכָּהּ, חוֹשֵׁב בֻּבִּי הַדֻּבִּי עַל מִלִּים נוֹסָפוֹת הַמַּתְחִילוֹת בָּאוֹת קוֹף: קוֹלָב, קֻּמְקוּם, קַיִץ, קֶשֶׁת, קֻבִּיָּה, קַטָּר שֶׁבְּרֹאשׁ הָרַכֶּבֶת, וַאֲפִלּוּ הַקְּלַרְנִית שֶׁבַּתִּזְמֹרֶת!

 

 

 

– הִנֵּה רַעֲשָׁן! מִתְלַהֵב בֻּבִּי הַדֻּבִּי: רַשׁ! רַשׁ! רַשׁ! וְהוּא מְסוֹבָב אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה כְּאִלּוּ הוּא מַחֲזִיק עַתָּה רַעֲשָׁן בְּפוּרִים.

– אֲנִי הָאוֹת רֵישׁ – אָמְרָה הָאוֹת בְּגַאֲוָה – וּבִי מַתְחִילוֹת מִלִּים רַבּוֹת; רַעֲשָׁן הִיא אַחַת מֵהֶן!

– וְגַם רִבָּה וּרְאִי – הוֹסִיף בֻּבִּי הַדֻּבִּי.

– וְכֵן רִמּוֹן וְרוֹכְסָן – הַמְּשִׁיכָה הָרֵישׁ.

– וַאֲפִלּוּ הָרַכֶּבֶת הָאֲהוּבָה עָלַי מִבֵּין כָּל הַמִּשְׂחָקִים! – קָרָא בֻּבִּי הַדֻּבִּי בְּהִתְלַהֲבוּת.

 

 

 

הִבְטַחְתִּי לְאִמָּא שֶׁלֹּא אֶחֱזֹר מְאֻחָר – אָמַר בֻּבִּי הַדֻּבִּי לְעַצְמוֹ. – מְעַנְיֵן מֶה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?

– אֲנִי שִׁין – דִּבְּרָה אֵלָיו אוֹת שֶׁלֹּא הִכִּיר עַד עַתָּה, וּשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים לָהּ. בְּיָדָהּ הָיָה שָׁעוֹן – הַשָּׁעָה עַכְשָׁו שָׁלֹשׁ בְּדִיּוּק!

– שָׁלוֹם שִׁין – קָרָא בֻּבִּי הַדֻּבִּי – אֲנִי מַרְגִּישׁ נִפְלָא עִם כָּל הַשּׁוֹשַׁנִּים מִסָּבִיב וְעִם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. הַגִּידִי לִי, שִׁין, הַאִם גַּם לָךְ דָּגֵשׁ לְמַעְלָה?

– הוֹ, לֹא! – צָחֲקָה הַשִּׁין – זֶה אֵינֶנּוּ דָּגֵשׁ. דָּגֵשׁ הוּא בְּתוֹךְ הַמִּלָּה, לֹא מֵעָלֶיהָ. כְּשֶׁהַנְּקֻדָּה הַזֹּאת כָּאן, אֲנִי שִׁין, וּמְבַטְּאִים אוֹתִי שׁ, כְּמוֹ בַּמִּלָּה שַׁבָּת. כַּאֲשֶׁר הַנְּקֻדָּה נִמְצֵאת בְּצַד שְׂמֹאל, אֲנִי שׂ, כְּמוֹ בַּמִּלִּים שַׂק, שְׂעוֹרָה.

 

 

 

כְּבָר הִכַּרְתִּי הַיּוֹם 21 אוֹתִיּוֹת. חֲסֵרָה רַק אַחַת – אָמַר בֻּבִּי הַדֻּבִּי. – אֶת מִי נוֹתַר לִי לִפְגֹּשׁ?

– אוֹתִי! אֶת הָאוֹת תָּו! – דִּבְּרָה אֵלָיו אוֹת חֲדָשָׁה.

בֻּבִּי הַדֻּבִּי הִבִּיט בָּהּ וְרָאָה תְּפִלִּין גְּדוֹלוֹת, כְּמוֹ שֶׁל אַבָּא.

– אֵיזוֹ קְדֻשָּׁה! – אָמַר בֻּבִּי הַדֻּבִּי וְנָשַׁק לַתְּפִלִּין – וּבְתָו הֲרֵי מַתְחִילָה הַמִּלָּה תּוֹרָה!

– יֵשׁ גַּם מִלּוֹת חֹל בָּאוֹת תָּו – אָמְרָה הַתָּו לְבֻּבִּי הַדֻּבִּי – תַּנּוּר, תַּרְנְגוֹל, תּוּת וְתַפּוּחַ, תִּיק, תַּיִשׁ, תַּלְתַּל, וְגַם תָּמָר מָתוֹק.

בֻּבִּי הַדֻּבִּי הוֹסִיף – וְגַם תֹּף,

וּלְסִפּוּר הָאוֹתִיּוֹת בָּא הַסּוֹף!